שני סיפורים על חשיבות ההודאה והכרת הטוב.

הראשון קשור לחזקיהו מלך יהודה. חזקיהו מתואר כמלך צדיק. אם כך, התלמוד שואל מדוע חזקיהו לא נעשה משיח? לפי המתואר בתנ"ך נעשו לו ניסים גדולים, במיוחד בזמן המצור האשורי על ירושלים, שם המפלה של הצבא האשורי הייתה בדרך נס. תשובת התלמוד מפתיעה: הוא לא נעשה משיח כי לא אמר שירה! (סנהדרין צ"ד עמ' א, ראה כאן להרחבה). כנראה שהיכולת להודות היא משמעותית ביותר לתפקיד המשיחי.

הסיפור השני מתייחס למנהגי התפילה. בתפילות בהן נהוג ששליח הציבור חוזר על התפילה, הקהל מאזין ולא מקריא את הברכות. זאת פרט מקום אחד שהוא ברכת ההודאה: שם הקהל מחויב לומר בקולו קטע קצר שנקרא "מודים דרבנן". הרב יונתן זאקס שואל: למה דווקא בקטע הזה של ההודאה? ומביא תשובה בשם הרב אליה שפירא: אמירת התודה היא הדבר היחידי שלא ניתן לתת לאחר לעשות במקומך, ולכן שליח הציבור לא מועיל לעניין זה וכל אחד חייב לומר בפיו. לכן גם חזקיהו המלך היה מחויב לומר בעצמו ובכבודו שירה והודאה על הצלתו המופלאה.

הביטוי קשור לכך שבסידורי התפילה המילים "תן טל ומטר" מודפסות באותיות קטנות, ומכאן המשמעות.

בתפילה נהוג להזכיר ולבקש את הגשמים רק בעונת החורף (שזו עונת הגשמים בארץ ישראל), אך לא בעונת הקיץ (שם אומרים נוסח שונה). בגלל שמדובר בקטע "עונתי" ולא קבוע, היה נהוג להדפיס את המילים "תן טל ומטר" באותיות קטנות במיוחד:

אז מה המשמעות והמקור של "אותיות קידוש לבנה"? למה הן גדולות כל כך? תקראו כאן, אם עדיין לא ניחשתם.

בדרך כלל, מי שמתפלל בנוסח ספרד זה דווקא האשכנזים. נוסח ספרד נוצר מתוך הנוסח האשכנזי המקורי, כשהשינויים הוכנסו בעקבות השפעת תנועת החסידות. בישראל משתמשים בנוסח הזה ברבים מבתי הכנסת. אגב, נוסח אחיד שנקבע עבור צה"ל ע"י הרב שלמה גורן ז"ל למעשה זהה לנוסח ספרד: המחשבה של הרב גורן הייתה למצוא נוסח קיים שמשלב בין המסורות של העדות השונות, והוא העדיף את "ספרד".

מי שמעוניין לקנות סידור או מחזור שמתאים למנהג הספרדים: יש לחפש את נוסח ה"ספרדים" או "עדות המזרח" דווקא, ולא את "ספרד" כמובן.