אמנם חובה על יהודי לבוא ליום כיפור לאחר שעשה תשובה, והרי לכך נועדו חודש אלול (המכונה "חודש הסליחות") ועשרת ימי תשובה ("בין כֶּסֶה לעשור). אך בתודעה היהודית יושב חזק הרעיון שעצם המעמד של יום כיפור הוא זה שמביא מחילה וכפרה מהיושב במרומים. איך זה עובד? על כל מנסה לענות סיפור חסידי שמובא בשמו של הרב לוי יצחק מברדיצ'ב, המכונה "סנגורם של ישראל".
מסופר באבא ובן. הבן רוצה לאכול תפוח טעים שנמצא אצל אבא, אך אבא לא מוכן לתת את התפוח לבנו. מה עושה הבן הפיקח? הוא מברך את הברכה "בורא פרי העץ"! אבא לא יכול להרשות שתהיה ברכה לבטלה, והוא נאלץ לתת לבנו את התפוח לאכול.
כך עם ישראל ביום כיפור שמברך בבתי הכנסת בתפילה: "מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה". ה' לא מוכן שהברכה הזאת תהיה לבטלה, והוא נאלץ… לסלוח לעמו. אז אולי בהשאלה ניתן לומר שתפילת יום כיפור נכתבה ע"י סנגור מוצלח: בזכותה עם ישראל מקבל מחילה שאולי לא היה זכאי לה, אילו מידת הדין הייתה מיושמת עד סופה.
כלומר מניפולציה זולה? 🙂
עושים מהפה לחוץ?
העבירות עליהם מכפרים הם עבירות בין אדם לחברו. הן אכן נמחלות?
השם סולח מה עם האדם שנפגע?
מעניין מה אומרים על זה.
אכן, נראה קצת כמו מניפולציה. מניח שלוי יצחק מברדיצ'ב ניסה לתת תקווה ליהודים בכך שעצם התפילה יכולה להועיל. הרי גם בסיפור הילד לא קיבל את התפוח, עד שאמר את הברכה. באופן עמוק יותר, יש מחלוקת ידועה בתלמוד האם הגאולה תלויה בתשובה, או לא. המוטיב הזה עובר גם בתפילת יום כיפור. אנו אומרים את הפסוק מישעיהו: "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ." – כאן התשובה נדרשת. ומיד אחר כך אומרים פסוק מיחזקאל: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם." – לכאורה, כאן הטהרה נעשית גם ללא תשובה. אשרי מי שזוכה לעשות תשובה ולא נזקק לכך.