רמב"ם קובע בעיקר השמיני מתוך י"ג העיקרים ש"כל התורה הזאת המצויה בידינו עתה, היא הנתונה על ידי משה, שהיא כולה מפי הגבורה. כלומר: שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך". מכאן עולה שמי שחושב שאפילו חלק מסוים מהתורה לא נמסר למשה רבינו – כופר בעקרון של תורה מן השמיים. אך האמת היא שדבר אינו פשוט כל כך. בפסוקים האחרונים של תורה מתואר שמשה מת. האם משה כתב בעצמו פסוקים אלה? יש כאן קושי לוגי: כיצד יכול משה נביא האמת לכתוב בחייו בלשון עבר על מותו שלו?

מתברר שכבר בתלמוד (בבא בתרא טו א) קיים דיון בנושא, ויש שם מחלוקת חז"ל מעניינת. לדעת רבי יהודה, משה כתב את כל התורה – חוץ משמונת הפסוקים האחרונים שמתארים את מותו, אותם כתב יהושע בן נון. אמנם רבי שמעון חולק נחרצות על כך ושואל ("אפשר ספר תורה חסר אות אחת?"), וטוען שגם הפסוקים האחרונים נכתבו ע"י משה ("מֹשֶׁה כּוֹתֵב בְּדֶמַע"). אין בתלמוד הכרעה, ולכן העמדה שיהושע כתב את הפסוקים האחרונים היא בהחלט לגיטימית.

פרשן המקרא מהמאה ה-12 אברהם אבן עזרא הלך רחוק יותר: הוא מדבר על "סוד השנים עשר", וסביר שכוונתו הייתה ששניים עשר (ולא רק שמונה) הפסוקים האחרונים בתורה לא נכתבו ע"י משה. יתכן ואבן עזרא חשב שיש עוד פסוקים שמשה לא כתב בעצמו, מהסיבה שהם נשמעים כאילו נכתבו אחרי משה, כגון "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת…" (דברים לא ט). אך אבן עזרא כותב ברמזים. הוא לא מעלה על הכתב במפורש שמשה לא כתב את כל התורה.

ומי לקח את הרמזים של אבן עזרא צעד אחד רחוק יותר, אל מחוץ לגבולות המסורת? ברוך שפינוזה במאמר התיאולוגי־מדיני מנמק מדוע לדעתו לא יתכן שהתורה כפי שהיא לפנינו נכתבה ע"י משה. שפינוזה מסתמך על אבן עזרא באופן מפורש, הוא לא ראה את עצמו כממציא הרעיון – אלא ניסח אותו בצורה גלויה ושיטתית.