בספר דברים (יז טו) נאמר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נׇכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא.". הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות דורש את הפסוק כאיסור למנות גוי לא רק למלכות, אלא למעשה לכל משרה, או בלשונו: "… אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא, שלא יהא אלא מישראל". לכאורה, הפסוק לא מתייחס ישירות למנוי נשים, אך הרמב"ם גם דורש: "מלך ולא מלכה" – ולכן "אין מעמידים אישה במלכות שנאמר עליך "מלך ולא מלכה" וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש."

נושא זכות הנשים לבחור ולהיבחר הפך לאקטואלי בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בהקשר לבחירות למוסדות הלאומיים תחת המנדט הבריטי. הרב קוק למשל התנגד למתן זכות לבחור ולהיבחר לנשים. לעומתו, בן-ציון מאיר חי עוּזיאל, הרב הספרדי הראשי, טען שהדבר מותר ואף פרסם פסק הלכה בעניין. מעניין להבין את הטיעון של הרב עוזיאל לגבי הזכות להיבחר. הרב סבר שהאיסור למנות אישה תקף רק למקרים של מנוי שררה שנעשה בכפייה, כגון מנוי מלך או שר מטעם המלוכה. אך כאשר הציבור הוא זה שבוחר, כל מי שנבחר על דעת הציבור מתמנה, והציבור חופשי לבחור את מי שהוא חפץ בו או בה.

אגב, לפחות בחלק של השתתפות בבחירות, הדיון הוכרע למעשה לטובת שיתוף הנשים. סביר שהיה כאן גם שיקול פרגמטי: מרגע שנשים מכלל הציבור החלו להצביע, ציבור שרבניו יאסרו על נשותיו להצביע יפסיד כוח פוליטי וקולות לטובת המגזרים האחרים.

ומה לגבי הבחירה בלא יהודי? הוויכוח התחדש מסביב לבחירות לכנסת ה-26, כאשר הרב שלמה אבינר אסר להצביע לרשימה בה משולב מועמד לא יהודי. הרב יהודה שלוש התנגד לדעתו, ופרסם סרטון שמסביר את עמדתו. במהות, הטיעון שלו מתבסס על הרב עוזיאל. המועמדים נבחרים לכנסת מכוח הבחירה של הציבור, ולכן המגבלות ההלכתיות ל"מינויי שררה" לא חלות כאן.