בתנ"ך יש תיאורים רבים של הקרבת הקרבנות לה' במקומות שונים. אך בספר דברים נאמר במפורש: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכׇל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ." (דברים יב יג-יד). אך איפה המקום בו ה' בוחר? הפסוקים הללו נאמרו ע"י משה רבינו לפני הכניסה לארץ, ואז המקום בעצם לא היה ידוע! רק מאות שנים מאוחר יותר התברר שמדובר בהר הבית בירושלים, שם נבנה בית המקדש.
אז מותר או אסור להקריב מחוץ למקדש? חז"ל במשנה (זבחים יד) קובעים שהיו תקופות שונות: בחלקן היה מותר להקריב בבמות, בחלקן היה פולחן מרכזי כגון משכן שילה. אבל "באו לירושלים, נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא הייתה נחלה." – מאז הקמת בית המקדש הבמות נאסרו לנצח. ומה קרה בפועל?
התנ"ך מספר על מלכים רבים שבתקופתם המשיכו להקריב בבמות מחוץ למקדש: מדובר שם בקרבנות לה' ולא לעבודה זרה. לאחר מות שלמה הממלכה התפצלה בין ישראל ליהודה, ומנהיגי ממלכת ישראל מנעו מהתושבים עליה לירושלים מסיבות פוליטיות, מה שקיבע את הקרבת הקרבנות בבמות.
אך גם בממלכת יהודה פולחן הבמות נמשך, וכנראה שלעם היה נוח יותר להגיע לבמות מאשר לעלות לירושלים למקדש. על חזקיהו המלך הצדיק נאמר ש"הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה…" (מלכים ב יח ד) – הסרת הבמות באה יחד עם המלחמה בעבודת האלילים. אך אפשר ללמוד על האווירה הציבורית בתקופתו מנאום רַבשָׁקֵה המפורסם. בניסיון לשכנע את העם להיכנע לצבא אשור, רַבשָׁקֵה אומר: "וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו…" (מלכים ב יח כב). רבשקה טוען שאין ליהודים לבטוח בהצלה מאת ה', הרי חזקיהו המלך שלכם הרס במו ידיו את במותיו! הריסת הבמות מתוארת כמעשה אנטי-דתי, ואם זה נאמר – סביר שהיה חלק בעם שחשב ככה.
ומה עם "מבחן האמונה" של אליהו הנביא? על מנת לנצח את נביאי הבעל, אליהו מקריב פר לה' בהר הכרמל. אך רגע, זה קרה אמנם בממלכת שומרון, אך בזמן שבית המקדש עמד על מקומות בירושלים! אז יוצא שאליהו עבר על כללים. התירוץ של חז"ל הוא שכאן מדובר ב"הוראת שעה" של נביא. לנביא אין סמכות לעקור איסור מן התורה באופן קבוע, אך מותר לעבור על איסור למען מטרה מסוימת. כאן הייתה חשיבות עצומה לניצחון על עבודה זרה שלא רק ייעשה אלא גם ייראה על ידי המוני העם, ולכן הייתה הצדקה למעשה. אז כך או אחרת, אנו מבינים שגם במהלך קיום המקדש הקרבנות הוקרבו גם מחוצה לו.