"בן איש חי" זה כינויו של רבי יוסף חיים מבגדאד, מגדולי הרבנים של ארצות האסלאם שפעל בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20. היה חכם מופלג ומקובל, ושימש כמנהיג רוחני של יהדות עיראק למרות שלא נשא בתפקיד רשמי.

מסופר שבביקורו בארץ ישראל הגיע לקברו של בניהו בן יהוידע באזור צפת, ושם התגלו לו סודות גדולים. לכן הרב בחר לספריו בשמות שקשורים לדמות המקראית הזאת. בניהו בן יהוידע מתואר בתנ"ך כ"בן איש חי" (או בן איש חייל), וכך ספר דרשותיו של הרב קיבל את השם הזה. כמו רבנים רבים שזכו לכינוים לפי שמות ספריהם הבולטים, כך קרה לרבי יוסף חיים שזכה להיות "בן איש חי" בפי העם.

לבן איש חי דרך ייחודית בפסיקת ההלכה, בה יש נטייה להחיל על כל ישראל את ההלכות שמבוססות על שיטות המקובלים.