ספר יונה – סיפורו של נביא שנשלח לנינווה ומבקש להימלט משליחותו – לא מכיל מידע על תקופת התרחשותו. אנו יודעים רק שבזמנו של יונה הייתה עיר גדולה בשם נינווה, וכן נמל יפו. שום דבר מעבר. אך מתברר שיוֹנָה בֶן אֲמִתַּי מוזכר בתנ"ך במקום אחר לגמרי: מלכים ב' יד כה, שם נאמר: "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר.". שהפסוק מדבר על תקופת ירבעם השני מלך ישראל. האם זה אותו הנביא? המסורת אומרת שכן, וכך מפרש רש"י את הפסוק במלכים שהזכרנו.
מסתבר מאוד לחשוב שמחבר הספר בחר בכוונה לטשטש את זמן המעשה, על מנת להדגיש שהמסר הוא נצחי ולא שייך לדור מסוים. כבר כתבנו שהנושא המרכזי של הספר הוא אפשרות התשובה (ולכן הוא נקרא ביום כיפור דווקא). אך עניין התשובה ודאי לא מוגבל לדור מסוים, והוא עומד לפנינו היום בדיוק כפי שהיה בימי ירבעם השני.
הגאון מווילנה (הגר"א) הולך בפירושו ליונה בכיוון אלגורי – אך גם הוא בוחר להתנתק משיקולי התקופה הספציפית. הגאון רואה הקבלה בין התחנות שעובר יונה – יפו, תרשיש, ספינה, מעי הדג, נינווה – לבין המסע של הנשמה שבאה לעולם. כך הסיפור של יונה בתנ"ך הופך למופשט וסמלי, ולכן מנותק מהנביא ומתקופתו.