ארכיון תגיות: שנאת יהודים

האם מגילת אסתר מתארת אירוע היסטורי?

מעשה אחשוורוש, מרדכי, אסתר והמן – היה או לא היה? קודם כל, נשים לב שמגילת אסתר בנויה יותר כיצירה ספרותית מאשר כספר תולדות הממלכה הפרסית. תחילת הסיפור בתיאור גדולתו של המלך אחשוורוש. בזה גם מסתיים הספר. אך מה בדיוק קורה באמצע? די מהר מתברר שאפילו בביתו המלך הגדול לא שולט, וגם ניהול הממלכה אינו מצטיין בעקביות. אין ספק שכותב הספר בונה עלילה. אך עדיין השאלה נשאלת: האם התרחש אירוע היסטורי עליו מבוסס הסיפור, כפי שמקובל במסורת?

לצערנו, המחקר לא נותן לנו מענה חד משמעי על השאלה. נתחיל מהדברים שאין: לא קיים תיעוד של סיפור שדומה למגילה באף מקור חיצוני. אך הדבר כשלעצמו לא אומר הרבה. אין לנו תיעוד מקיף של האימפריה הפרסית, והרבה ממה שכן יודעים – מגיע ממקורות יווניים. זה שלא מצאנו תיעוד – לא מוכיח הרבה. אז אם אין לנו מקור חיצוני, אולי אפשר להבין זאת מתוך הספר עצמו?

גם כאן אין ראיה חותכת. אך המחקר מצביע על הקשר בין הטקסט לבין התרבות הפרסית של התקופה הרלוונטית. לא מדובר רק באוצר המילים. מתברר שתיאורי החצר של אחשוורוש מתאימים מאוד לדברים שהחוקרים יודעים עכשיו על פרס הקדומה. בהקבלה לימינו, כותב המגילה הכיר את ההתרחשות הפנימית ב"חצר" של נשיא של מעצמה – כגון ארה"ב, רוסיה וסין – ולא רק את מה שכולם יודעים ומצלמים. לכן לא סביר שהמגילה נכתבה שנים רבות אחרי. המחבר ידע טוב מאוד על מה הוא מדבר. זה כשלעצמו לא מוכיח שהאירועים קרו בדיוק לפי המסופר, אך מחזק את הסברה שקיים רקע היסטורי ריאלי לדברים. להרחבה, הקשיבו לשיחה מרתקת בין ד"ר רועי יוזביץ' לחוקר המקרא מאור עובדיה (ולעוד שיחות ארוכות אך מרתקות של החוקר).

אבל רגע… אולי המעשה המסופר הוא דמיוני? הייתכן בכלל לחשוב ששליט של מעצמה – יחד עם גדול שריו – יחליטו לבצע השמדה של כל העם היהודי, מתוך שנאה וללא סיבה הגיונית ממשית? אפשר בכלל להגות רעיון של השמדת עם? נדמה לי שאחרי השואה אנו מבינים שהדבר אפשרי, לצערנו. אך מה בעצם מנע מאחשוורוש להפוך להיטלר של העולם הקדום? תקראו כאן.

ספר נגד אנטישמיות מלפני אלפיים שנה?

כן! בסוף המאה ה-1 לספירה, ההיסטוריון היהודי-רומי יוסף בן ממתיהו (או בשמו הרומי: יוספוס פלאוויוס) כתב ספר "נגד אַפְּיון" שכל כולו מוקדש להדיפת הטענות של האנטישמים בני זמנו. הספר מתמודד עם ההכפשות של סופר בשם אַפְּיון שחי בזמנו של המחבר בעיר אלכסנדריה (היום מצרים), אך גם עם טענות שונות של שונאי יהודים מעמים ודתות שונות. בהקשר זה, קשה להתעלם מכך שחלק מהיסודות והרעיונות מאחורי שנאת היהודים המודרנית כבר נמצאים בכתבי שונאינו מהעולם העתיק.

חלק נכבד מהדיון עוסק בטענות הזיוף של ההיסטוריה היהודית: מבקרנו ניסו לסתור את היותנו עם עתיק בעל היסטוריה מפוארת, ולטעון שאנו עם חדש שממציא סיפורים על העבר (בין השאר, על בסיס הטענה שאין אזכור של יהודים בספרי היסטוריה מסוימים). ענף אחר של ביקורת הופנה כלפי הדת היהודית שהוצגה באור מגוחך: טענו שליהודים אין אמונה (הרי הם לא מכבדים את האלים המקובלים!), שמשה רבנו היה מכשף ורמאי, שבבית המקדש עבדו לפסל של ראש חמור. יהודים הוצגו כאנשים רעים שלא מכבדים את ה אלים, השליטים ואת בני האדם האחרים – כאשר למנהגי הדת שלנו ניתן פירוש מעוות שתומך בטענות אלה.

יוסף בן-מתתיהו עובד קשה על מנת להתמודד עם טענות אלה. הוא ננתח את הטעויות, מביא מקורות משלו וגם מסביר על מנהגי עמו ודתו. מתוך דבריו ברורה מגמתו להפריך את השקרים ולשים את האמת לפני הכל. איננו יודעים האם הוא הצליח לשכנע מישהו בצדקת דרכו. אך בחלק א' פרק ו' הוא כותב על שאיפתו: "אולם בדבר אבותינו … לכתוב את המעשים לזיכרון וצוו על המלאכה את הכוהנים הגדולים ואת הנביאים – והכתבים נשמרו עד ימינו אלה בּדיוק רב, ואם מותר לי להעז בדברי – עוד ישׇׁמרו (לדורות)את כל זה אנסה לבאר בקצרה". בזה לפחות יוסף בן מתתיהו צדק: כתבי הנביאים והכוהנים נשמרו להרבה דורות אחרי ששונאי היהודים החלו להשמיץ אותם.