בעולמנו העכשווי עבודת האלילים נתפסת כמשהו "פרימיטיבי", ואף על פי כן התנ"ך מספר לנו שעם ישראל (מלכים ופשוטי העם כאחד) נמשכו אחרי עבודה זרה על צורותיה. האם אכן אבותינו עבדו לאלילים בגלל טיפשותם? נשים לב שבתקופות המשנה והתלמוד אנו כבר לא פוגשים עבודה זרה בעם ישראל: "בטל יצר של עבודה זרה".

בתלמוד (סנהדרין קב ב) מסופר על רב אשי (חכם גדול מתקופת התלמוד) שדיבר בזלזול מול לתלמידיו על מנשה מלך יהודה שהיה ידוע כרשע שעבד עבודה זרה. ואז מנשה המלך בא לרב אשי בחלום ומחה נגד הפגיעה בכבודו. תמונה מהמפגש גירסת ה AI:

אז מנשה דן עם הרב בשאלה למדנית קשה ונותן תשובה מבריקה. רב אשי שואל את מנשה: "אם אתה כזה חכם, למה עבדת עבודה זרה?" מנשה עונה: "אילו היית שם, היית אוחז בשיפולי גלימתך ורץ אחרי עבודה זרה". כלומר, מנשה ובני דורו עבדו אלילים מתוך יצר ולא מתוך טיפשות. בהמשך העולם השתנה: הנבואה נפסקה, הפילוסופיה הופיע, והדחף לעבוד עבודת אלילים נעלם.