כשרבי חיים מוולוז'ין (תלמידו של ה"גאון מווילנה") הקים את "ישיבת וולוז'ין" בשנת 1802, זה היה מוסד מסוג חדש בעולם היהודי. הישיבה הפכה לדוגמא לישיבות נוספות שקמו אחריה במזרח אירופה, וסדרי הלימוד בה במידה רבה דומים לאלה הנהוגים בעולם הישיבות של היום. הישיבה תפקדה עד שנת 1892, ונסגרה בעיקר בגלל התנגדות ראשיה להכניס את לימודי החול כדרישת השלטונות.
במהלך השנים עברו דרך הישיבה הרבה תלמידים, וביניהם רבים שהטביעו חותם על ההיסטוריה של העם היהודי. בהתאם לרוח התקופה, לא כולם בחרו בתחום העיסוק התורני. נציין כמה שמות מוכרים:
- הרב אברהם יצחק הכוהן קוק – הרב הראשי האשכנזי הראשון, הוגה דעות ואבי הציונות הדתית.
- הרב מאיר בר-אילן (ברלין) – רב ומנהיג תנועת "מזרחי" הציונית. על שמו נקראת אוניברסיטת בר-אילן.
- חיים נחמן ביאליק – גדול משוררי ישראל בעת החדשה
- מיכה יוסף ברדיצ'בסקי – סופר והוגה דעות.
- קלונימוס זאב ויסוצקי – הבעלים של אימפריית התה (משם "תה ויסוצקי") ועסקן ציוני.
- הרב נתן מיליקובסקי – איש חינוך ופעיל ציוני, סבו של בנימין נתניהו. הוא עיברת את שם משפחתו ל"נתניהו" לאחר עלייתו לארץ.