המסורת היהודית בנויה על המשכיות. "אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ": ההעדפה היא תמיד להמשיך במנהגי האבות. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בנוסח התפילה, שחלקים ממנו, לפי המסורת, חוברו ע"י אחרוני הנביאים – ונקבעו להלכה ע"י חז"ל במשנה ובתלמוד. אך אנו מכירים גם בכך שהייתה התפתחות במנהגים. עם השנים חלו שינויים בנוסח, נוספו קטעים ופיוטים. רק לדוגמא, מנהגי קבלת השבת שלנו נקבעו במאה ה 16 ע"י מקובלי צפת. כיום, ברבים מסידורי התפילה יש התייחסות ליום העצמאות ויום ירושלים. אז מהן הסיבות לרצות לשנות את התפילות בימינו? (כמובן, יש שיגידו שהתפילה ארוכה או משעממת. אני מחפש את השיקולים העקרוניים יותר.)
עבור כל מי שסבור שמשמעות הקמת מדינה ריבונית בארץ ישראל היא גאולה (או שלב מסוים בגאולה), יש קושי לוגי לבקש מה' לגאול אותנו בתפילה. הרי אם הדבר כבר קרה או קורה, האם נכון לבקש אותו כפי שנהגנו בגלות? אמנם ניתן לתרץ שהגאולה עדיין לא שלמה, ובית המקדש טרם נבנה, אך זה לא ממש פותר את הקושי. מעניין שהרב משה מיטראני (המבי"ט) עסק בסוגיה כבר במאה ה-16. בספרו "בית אלוהים" (פרק ס"א) הוא מציע שבעת הגאולה נעבור מלשון בקשה ללשון הודיה. למשל, במקום "תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ", יהיה לומר "נודה לך ה' אלהינו על שתקעת בשופר גדול לחרותנו, ונשאת נס לקבץ גלויותנו, וקבצתנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו'". האם הגיע הזמן ליישם את הרעיון?
ומכיוון אחר: כשאנו עומדים בתפילה מול הבורא, ודאי ראוי לומר רק אמת. לכן אסור לומר בתפילה דברים שאינם אמתיים. בתפילה "יקום פורקן" (הנאמרת בנוסח אשכנז) אנו מבקשים על שלום ראשי הגולה וראשי הישיבות של ארץ בבל. התפקידים האלה לא קיימים במציאות כבר מאות שנים. האם מותר לנו להתפלל עבורם, מתוך הידיעה שאינם עוד? (התירוץ שאומרים את הנוסח המסורתי, אך מתכוונים לראשי העם באופן כללי – לא משכנע במיוחד). בעיה דומה יש בקינות רבות שמתארות את ירושלים כעיר חרבה ומוזנחת, בעוד שבפועל היא תוססת ושוקקת חיים. אפשר כמובן להיתלות בחסרון רוחני כלשהו (כגון העדר מקדש), אך קשה לראות בכך הצדקה להגות מילים העומדות בסתירה למציאות הנגלית לעינינו.
לעניות דעתי, יש סיבות טובות לשקול שינויים, וזאת דווקא מתוך האמונה והמחויבות לאמת. אך בהחלט יתכנו גם מקרים בהם ניתן יהיה לאמץ פרשנות אמונית אקטואלית, ללא צורך בשינוי מלל. תקראו כאן על הפירוש הציוני ל"תֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים".